אדם שהקים מבנה ללא היתר ביקש מבית המשפט לאשר לו היתר בנייה בדיעבד ולבטל את צו ההריסה שהוצא נגד המבנה. בית המשפט העליון דחה את ערעורו, קבע שאין עילה להתערב בהחלטות רשויות התכנון וחייב אותו בהוצאות של 5,000 ₪.
מה קרה
המערער הקים ללא היתר מבנה מאבן ובטון בן שתי קומות, בשטח של כ־250 מ"ר, באזור חברון שבגדה המערבית. ב־7.2.2018 נמסר לו צו הפסקת עבודה, וכשבוע לאחר מכן, ב־13.2.2018, הגיש בקשה להיתר בנייה בדיעבד כדי להכשיר את המבנה.
ב־16.1.2023 דחתה ועדת המשנה לפיקוח של המנהל האזרחי את הבקשה מטעמים תכנוניים: למבקש הייתה זיקה חלקית בלבד לקרקע; הבנייה נעשתה בלי תוכנית מפורטת ומאושרת או תוכנית חלוקה; מספר הקומות ושטח הבנייה חרגו מהתוכנית החלה על המקום; והמבנה מרוחק מאזורי בינוי מוסדרים. יחד עם ההחלטה נמסר לו צו סופי להפסקת עבודה ולהריסה, ונקבע שיוכל להשיב את המצב לקדמותו בעצמו תוך 30 יום.
הערר שהגיש נדחה מטעמים דומים בידי ועדת המשנה לתכנון ורישוי, בהחלטה מ־12.4.2026, והוא קיבל ארכה של 14 ימים לבצע את הצו בעצמו. הוא עתר לבית המשפט המחוזי בירושלים, שדחה את העתירה על הסף ב־26.5.2026. בית המשפט המחוזי קבע שההחלטה מבוססת על שיקולים תכנוניים מובהקים, ושהעתירה לא העלתה שום טענה קונקרטית נגדה. עוד קבע שהעותר לא בא בניקיון כפיים: הוא בנה בלי היתר, ואף המשיך לבנות ולהרחיב אחרי צו הפסקת העבודה, כך שהמבנה הפך לבן שלוש קומות בשטח של 370 מ"ר.
ב־25.6.2026 הוגש ערעור לבית המשפט העליון, יחד עם בקשה לעכב את ביצוע צו ההריסה עד להכרעה. באותו יום נדחתה הבקשה לצו ארעי, בשל השיהוי בהגשתה.
טענות הצדדים
המערער טען שלא היה מקום לדחות את עתירתו על הסף, ושהריסת המבנה פוגעת בזכותו לקניין, לקורת גג ולדיור נאות, ואף מנוגדת למשפט הבינלאומי. לכן, לדבריו, ההחלטות להרוס את המבנה אינן סבירות ונגועות בחוסר תום לב.
הרשויות טענו שיש לדחות את הערעור משום שהמערער בנה בלי היתר והרחיב את הבנייה גם אחרי צו ההפסקה. לדבריהן, הבקשה להיתר נדחתה מטעמים תכנוניים, המערער לא התמודד עם הטעמים האלה, וטענות על פגיעה בזכויות אינן יכולות להכשיר בנייה בלתי חוקית.
ההכרעה
בית המשפט העליון, בהרכב של שלושה שופטים, דחה את הערעור על סמך כתבי הטענות שבתיק, מכוח תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט־2018, החלה על ערעורים מנהליים מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א־2000.
בית המשפט חזר על הכלל שלפיו אינו מחליף את שיקול הדעת המקצועי של רשויות התכנון בשיקול דעתו שלו. התערבות בהחלטות כאלה נעשית רק במקרים חריגים, למשל כשנפל בהחלטה פגם מהותי היורד לשורשה. לדברי בית המשפט, המקרה הזה רחוק מאוד מכך: הבקשה נדחתה מטעמים תכנוניים ברורים, והמערער לא הצביע על שום פגם בהחלטות או על עילה מנהלית אחרת להתערבות. עוד הובהר שטענות בדבר פגיעה בזכות הקניין ובזכות לדיור אינן מכשירות בנייה בלתי חוקית.
התוצאה
הערעור נדחה, ועמו נדחתה גם הבקשה לצו ביניים שיעכב את ההריסה. המערער חויב לשלם לרשויות הוצאות בסך 5,000 ₪.
מה לומדים מזה
- אל תתחילו לבנות לפני שקיבלתם היתר: בקשה להיתר בדיעבד אינה מבטיחה הכשרה, ותיבחן לפי השיקולים התכנוניים הרגילים.
- אם קיבלתם צו הפסקת עבודה, עצרו מיד. המשך הבנייה והרחבתה עלולים לסגור בפניכם את דלתות בית המשפט בשל חוסר ניקיון כפיים.
- כשמבקשים לעכב ביצוע צו הריסה, יש לפעול מהר. שיהוי בהגשת הבקשה עלול להביא לדחייתה.
- בעתירה או בערעור נגד החלטה תכנונית יש להתמודד באופן קונקרטי עם הנימוקים שבה. טענות כלליות על זכות לקניין או לדיור אינן מספיקות.
- בתי המשפט מתערבים בהחלטות של רשויות תכנון רק במקרים חריגים, ולכן חשוב לבנות את התיק כבר בשלב הבקשה וההשגה מול הרשות.
הכתבה מתארת פסק דין שפורסם, בתמצית ובשפה פשוטה, ואינה מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. שמות הצדדים הושמטו. פסק הדין ניתן בערכאה דיונית, וייתכן שיוגש עליו ערעור.
